"אם לא תאכל -לא תגדל"

כשהייתי קטנה , אמא שלי הכריחה אותנו לאכול כבד, המאכל האהוב עליה.
איך שהיתה נעלמת מטווח השולחן, הייתי פותחת במהירות את ארון פח האשפה ומרוקנת מהר את הצלחת..כאילו אכלתי..
אחותי הבכורה לא עשתה זאת(התנהגות אופיינית לבכור) והפכה מהר מאוד לצמחונית..
ברגע שאנחנו הופכים את היחסים עם הילד הלא אכלן בבית למשולש: ילד – הורה- אוכל, נפתחת לנו מערכה רחבה וסביבה לחצים ומתחים סביב האוכל, הפרעות אכילה של ילדים, והאוכל- כגורם להעסקת יתר של הורה ותשומת לב שלילית לילד.
"שום ילד לא מת מרעב ליד מקרר מלא אוכל" אמרה פעם אחת מהמורות שלי.
ברגע שלא נעשה עניין , מכך שהילד שלנו לא אכלן כזה גדול, נרוויח אכילה בריאה של הילד.
מה כן?

  •  ילד שאנו חוששים לבריאותו- תמיד כדאי להיוועץ עם רופא ילדים/ דיאטנית.

  •  נציע מזונות בריאים

  •  ניקח בחשבון שלוקח לילדים כמה וכמה פעמים, עד שהם מסתגלים למזון חדש(6-7 פעמים).

  •  לא נאכיל ילדים שמסוגלים לאכול בעצמם.

  •  נאכל ארוחות משפחתיות יחדיו

  • אוכל זה דבר חוויתי!חבל לקלקל

גם אתר זה נבנה במערכת צעד ראשון לעסק | כתב הסרת אחריות
שיתוף: